
רבי ישראל דב אודסר מגלה לנו סוד הפתק בסוף חייו
רבי ישראל דב אודסר (1888–1994), שכונה בחיבה "סבא", היה דמות מרכזית בתנועת חסידות ברסלב במאה העשרים.
שמו קשור באופן בלתי נפרד ל"פתק" המסתורי שטען שמצא בשנת 1922, ובו המשפט המסתורי:
נ נח נחמ נחמן מאומן
על פי דברי רבי אודסר, משפט זה נשלח אליו בדרך ניסית על ידי נשמתו של רבי נחמן מברסלב, שנפטר יותר ממאה שנה קודם לכן.
המשפט מהווה התפשטות הדרגתית של השם "נחמן", והוא מתפרש כ"שירת הגאולה" אשר נבאה על ידי רבי נחמן עצמו.גילוי הפתק התרחש לאחר תקופה של ייסורים רוחניים עמוקים.
רבי אודסר, שהיה מלא חרטה על כך ששבר את צום י"ז בתמוז (כי היה רגיל לצום בעקבות עוניו) , פרש לחדרו להתפלל.
בהכוונה פנימית פתח ספר באקראי מתוך ארון נעול, ובו מצא את הפתק עם המסר המעודד.
אף כי אותנטיות הפתק הוטלה בספק על ידי רבים, עמד רבי אודסר באמונתו בנחישות.
הוא הקדיש את שארית חייו להפצת המסר, גייס אליו תלמידים רבים והיה ממייסדי תנועת "נ נח", זרם חי ודינאמי של חסידות ברסלב.
היום, הביטוי "נ נח נחמ נחמן מאומן" הפך לסמל מוכר, הנראה על מדבקות, כיפות ונשמע בשירים שמחים ברחבי הארץ.הוא מסמל קריאה לשמחה, פשטות וחיבור רוחני עמוק, כמו שהוא אמר "יהיה רשום לכניסה כל בית, בכל מקום ובכל עיר השיר נפלא 'נ נח נחמ נחמן מאומן'" וכמו שרבינו אמר "בסוף כולם יהו אנשי ברסלב (לב בשר)".
רבי נחמן מברסלב – חייו, תורתו ומורשתו
רבי נחמן מברסלב נולד בשנת תקנ״ב (1772) בעיר מז׳יבוז׳ שבאוקראינה. מצד אמו היה נינו של הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, וכבר מלידתו נשא עמו ייחוס רוחני יוצא דופן.
כבר בילדותו ניכרה בו גדלות רוחנית מיוחדת. הוא היה מאזין לדברי תורה מתחת לשולחנם של רבותיו, ובגיל שש בלבד חיבר את ספרו הראשון – ספר המידות, העוסק בתיקון המידות ובהנהגת האדם.
מגיל צעיר הרבה להתבודד ביערות, לצום, להתפלל ולחפש קשר ישיר עם הבורא. דרך זו הזכירה את הנהגתו של סבו הגדול, הבעל שם טוב, אשר אף הוא פנה לעבודת ה’ פנימית כבר בצעירותו.
עוד לפני גיל עשרים נעשה רבי נחמן למנהיג חבורה של חסידים. דרכו הרוחנית הייתה ייחודית ושונה מזו של שאר מנהיגי החסידות בדורו. גילו הצעיר, סגנונו הישיר ודבריו החריפים עוררו התנגדות רבה, אך הוא עצמו טען שתורתו מיועדת לדור עתידי – דור שיחיה כעבור מאתיים שנה, דור שבור וחולה שיזדקק דווקא לתורה זו.
עיקרי תורתו של רבי נחמן נסבו סביב חיפוש פנימי מתמיד, תפילה מתוך שמחה, התבודדות והתחדשות תמידית. הוא לימד שלכל אדם יש נשמה ייחודית ותיקון אישי בעולם, מעבר להיותו חלק מהכלל.
בשנת תקנ״ח (1798) יצא רבי נחמן למסע קשה ומסוכן לארץ ישראל, כשהוא עוזב מאחוריו את משפחתו. המסע התרחש בתקופת מלחמות נפוליאון בטורקים. הוא שהה בארץ כחודשיים, בעיקר בערים צפת וטבריה.
בשנת תקס״ב (1802) הגיע לעיר ברסלב, ושם התגבשה תורתו באופן ברור ומעמיק. בברסלב החל להפיץ דרך רוחנית מהפכנית המבוססת על פשטות, שמחה, אמונה ותפילה הבוקעת מן הלב. בתקופה זו הצטרפו אליו תלמידים חשובים, אך במקביל ידע גם ייסורים קשים – אשתו וכמה מילדיו נפטרו ממחלות, ובהם בנו היחיד והאהוב.
רבי נחמן עצמו חלה בשחפת. בשנת תקע״א (1810), כאשר חש שמותו קרב, עבר לעיר אומן. שם נפטר בחודש תשרי והוא בן 38 בלבד, ושם גם נקבר.
לאחר פטירתו העלה תלמידו הגדול והמסור, רבי נתן מברסלב, את כל תורותיו על הכתב. בזכותו נשתמרו ספרי רבי נחמן עד ימינו, והם משמשים דרך חיים לרבים המבקשים תשובה, אמונה ותיקון פנימי אמיתי.
רבי נחמן הוא מייסדה של חסידות ברסלב, והוא נותר עד היום מנהיגה היחיד. חסידיו החליטו שלא למנות אדמו״ר אחר לאחר פטירתו, והם ממשיכים להיות חסידי רבי נחמן מברסלב בלבד.
בדורנו ניתן לראות כיצד דבריו מתגשמים: כעבור כ־200 שנה, אנשים רבים מכל רחבי העולם – ובתוכם חוזרים בתשובה – מוצאים בתורת ברסלב מקור של חיזוק, אור, שמחה והתחדשות רוחנית.
מעלת לימודי ברסלב

12
סיפורי
מעשיות
ליקוטי מוהר''ן
ספר המידות - עלים לתרופה - שיחות הר''ן - חיי מוהר''ן
8 ספרי ליקוטי הלכות - ליקוטי עצות - ליקוטי תפילות
הספר
שנעלם
הספר הנשרף
ליקוטי מוהר"ן
כל ספרי ברסלב
סיפורי מעשיות
בסיפורי מעשיות הניח רבינו ז"ל מענה לכל סוגי התרדמות הרוחניות. בתורה ס' בליקוטי מוהר"ן מגלה רבינו ז"ל כי ישנם אנשים ששום דיבור לא יועיל להם להתעורר משנתם. כי שבעים פנים יש לתורה, וכל אדם מושרש לפחות באחד מאלו הפנים. כאשר נופל האדם לתרדמה יש אפשרות לעוררו על ידי שיחזרו ויראו לו את פניו, ידברו איתו מתוך הפנים שיש לו בתורה. אך מה יעשה מי שנפל מכל השבעים פנים? שום דבר כבר לא מדבר אליו…
למצב כזה אין פתרון בתוך גבולות השבעים פנים, כאן צריך כבר הארה מהשורש. מהמקום שלפני שבעים הפנים. ה'שבעים פנים' מכונים "שבעים שנים" משום שהם משונים האחד מחברו. 'שנים קדמוניות' הם כינוי לשורש התורה, למה שמצוי למעלה משבעים פני התורה. זוהי "אורייתא דעתיקא סתימאה". בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, הלביש רבנו ז"ל אור קדום מאוד, המסוגל לעורר מתרדמה גם את מי שאיבד כל קשר עם התורה ועם הארת הנשמה.
בסיפורי מעשיות אלו, גנוזה תרופה גם למי ששום דבר כבר לא מדבר אליו…
"כי יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את השם… אף על פי כן אין להשי"ת נחת רוח מהם…".












